סעדיה בן בת שבע חבר. נפטר ד' טבת התשע"ד.

סגור

שלום לכל אחד ואחת
שהגיעו הערב לחלוק כבוד לאזכרת השבעה 
של האיש המופלא סעדיה בן בת שבע .

כפי המובא בספרי הקודש היהודיים -
עד סוף השבעה נמצאת נשמת הנפטר בביתו, שומעת ורואה הכל.
אם כך -
נאמר שלום גם לנשמת סעדיה בן בת שבע
הנמצאת כאן איתנו.

הואיל ואנו מאמינים בני מאמינים אשתמש בכוח אמונתי זו,
לדבר אליך סעדיה אחי...
ותסלחו לי קהל קדוש שאני מנצל כך את האפשרות הזו.
פשוט - זהו מעמד שלא יחזור שנית עם הנתונים הקיימים,

אבל אתם בהחלט יכולים להקשיב לכל מילה...

מעולם אחי היקר לא נזקקנו להרבה מילים,
והאמת ?
גם עכשיו,
זה לכבוד המעמד...
אתה יודע.. 

כמו תמיד   
כשהיו עוד אנשים בתמונה ,
דיברנו לסיטואציה.
 

 ובעצם - אולי עכשיו זה קצת שונה אחי,
סיטואציה מוזרה כזו שאני צריך לדבר אליך
ואתה כאילו לא פה....

אבל הרי לפעמים –  
אחרי שחלפו להם איזה כמה חודשים שלא נפגשנו בהם...
יחד באותו יום, באותו זמן,
הרגשנו את הקריאה הזו, המשותפת,
ואו אתה או אני מרים טלפון, ואז זה היה מצחיק ,
אחרי מילה או שתיים היינו יכולים להחזיק את הטלפון על האוזן
איזה עשר דקות מבלי לדבר,
רק להאזין לנשימות הקצובות המעבירות את השדרים
דרך קו הטלפון...

אכן לא נזקקנו למילים בינינו,
אבל כשהשתמשנו בהן,
זו הייתה חוויה מופלאה לכל מי שהיה בסביבה.

גם לי - ואני יודע - [כי אמרת לי] שגם לך...

בספרים הקדושים כתוב שכל הבריאה כולה
בנויה מצירוף אותיות האלף בית –
ויהי אור... אלף ואו ריש – ונהיה אור

זה מה שקרה בעצם ברגע שהעיניים שלנו נפגשו
לפני כמעט ארבעה עשורים .

כשקונן דוד מלך ישראל חי וקיים על מותו של יהונתן אמר:
"צַר-לִי עָלֶיךָ אָחִי יְהוֹנָתָן נָעַמְתָּ לִי מְאֹד
נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים
אֵיךְ נָפְלוּ גִּבּוֹרִים וַיֹּאבְדוּ כְּלֵי מִלְחָמָה:"

נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים...

את הפסוק הזה לקחו סוטי המין בדור אחרית מלא תועבות זה בו אנו חיים,
כדי לקדם את הסטיות שלהם באומרם כביכול מדובר בחברים מאגודתם המתועבת,
כדי להוכיח קבל עם ועולם את עקמומיות שכלם הסוטה,
המעוות יופי הבריאה ומסלף תורף הכוונה....

הרגע הזה בו נפגשו העיניים שלנו אחי סעדיה
היה רגע שלא אשכח לעולם ואני יודע שגם אתה לא...
זה היה רגע מכונן שמעמיד את כוונת דוד המלך במקומה הראוי לה.

אתה ואני אחי סעדיה ידענו היטב כוונת דוד המלך באומרו:
נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים.

וההסבר לכך מאד פשוט ובכלל לא מסובך,
שהרי הנקבה משלימה את הזכר להיותם אדם מחלקי השלם המוכן וראוי
לקבל השכל האלוקי המצוי בבריאה בכוח,
ולהוציאו מכוח אל הפועל לפי שורש נשמתו. 
והוצאה זו מכוח אל הפועל של השכל האלוקי,
המונח בכל המשתנים בבריאה,
תכליתה להביא אל האחדות
עליה מעיד כל אחד מבני ישראל בוקר וערב בקריאה הנצחית –
שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד !

כלומר – כל השכל האלוקי המונח בכל המשתנים בכל הבריאה
מאוחדים באחדות הפשוט של הבורא יתברך שמו
שמאחד את כל משתני הבריאה באחדותו....

ומהי אחדותו ?

אהבה.

לא במקרה,
אלא מכוון ממש עולה מספר הגימטריה של האותיות המרכיבות את המילה אהבה
שווה בדיוק למספר הגימטריה של האותיות המרכיבות את המילה אחד.

דהיינו אפשר לומר - רק כדי לסבר את האוזן
שהקריאה הזו אפשר לקרות אותה גם כך:
שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אהבה....

אל האהבה הזו כיוון דוד מלך ישראל חי וקיים את מילותיו הקדושות,
הואיל ואהבת הנשים מחייבת את יצירת שלמות החומר
בהתמזגות הנצרכת למשפיע והמקבל
הגורמת ליחוד הרוחני שהוא תכלית הזיווג בין איש לאשה,
נו, נו, צריך לחפש בנרות איש ואשה
שזו תכלית הזיווג שלהם....

 מה שאין כן באהבה המאחדת ללא צורך בחומר כלל
אלא מאחדת היא חלקי המשתנים אל השלם
באהבת אור האין סוף ברוך הוא.

לכל המילים הללו לא נצרכנו אז
כשנפגשו העיניים שלנו אחי סעדיה,
הבנו הכל ברגע שנפגשו העיניים,
ושילכו לעזאזל המתועבים שמסוגלים לחשוב
על שני סוסי פרא שהיינו בזמן שנפגשנו
את מחשבותיהם העקומות.

שעטנו יחד אל ערבות החופש נהנים
רק מעצם העובדה שאנו עושים את זה יחד.

איזה אצילות אחי, איזה עדינות נפש,
כמה עומק בלתי נדלה של עולמות מלאים בכל טוב...

מנו חכמים ארבע מידות בחסידות שהגבוהה שבהן היא :

שלי שלך , שלך שלך.....

אנחנו יצרנו את המידה החמישית אחי...

אבל אי אפשר להגיד אותה במילים,
כי מילים לא יכולות לבטא אָין....
שממילא האותיות של המילה הזו – אָין - הן אני,
ורק מי שמבטל את האני ומגיע אל האָין
מסוגל להבין את המידה החמישית הזו בה אין כלום כביכול,
כי מה יש באָין ?

אבל הכלום הזה מלא בה כ ל !

לכן לא היה שם בכלל, לא שלי ולא שלך...

אחד שהוא הכל !

תראה אחי סעדיה איך נסחפתי ...

שכחתי לגמרי שבעצם בתוך כל הסיפור הזה,
היה גם שלך, וגם שלי, ואיך הצלחנו לחבר הכל,
את ההורים, את האחים האחיות, את הנשים, את הילדים,
את החברים...

הצלחנו להגיע למצבים שפשוט פרצו את תחומי הטבע,
במופעים בלתי מוסברים שהעולם מכנה אותם צירופי מקרים.

לכן אחי סעדיה כדי לא להכביר במילים ולהטריח,
אני רוצה להגיד לך אחי,
שלמרות כל הכאב הנורא הזה על הסופיות המוחלטת של הידיעה
שכרגע אין לי כל אפשרות למצוא אותך כאן בתוך כל היש הזה,
עדיין אני מאד מקווה למצוא אותך בתוך האין המוכר שלנו,
וגם בזה אין לי נחמה,
ואני יודע שכרגע לאף אחד מאלו שהכירו אותך אין נחמה,
כי העזיבה הפתאומית הזו שלך אע"פ שיש בה משהו מהמאפיינים שלך
היא זעזוע נורא כל פעם שההבנה שאינך כאן יותר כביכול מכה בהכרה.

כשחזרתי מהלוויה,
התיישבתי בכורסא בחדר הקטן הפרטי שלי
התחברתי אל הפייסבוק
ומצאתי שם שאלה ששאל אותי משה מויאל חברנו – הוא כתב כך ואני מצטט:

מרדכי היקר!
הינך קרוב יותר ,מבין יותר ויודע יותר בכל הקשור לקב"ה -הסבר נא לי מדועעעע?
אתה מכיר אותי אחי סעדיה....
ישר האצבעות שלי הכו במקלדת

עניתי לו כך:

אחי היקר משה....
לא חושב שאני קרוב\מבין\יודע יותר מכל אחד אחר
שחי אתנו כאן בתעלומה הנוראה הזו,
אולי מאמין יותר.

אני למדתי שהאמונה מתחילה במקום בו נגמר השכל.
כשנתתי לאמונה שלי להוביל
היא לקחה אותי אל מקום בו הבנתי
שאני לא יודע ולא מבין.

אני מקבל עם האמונה הזו את כל מה שבא ממול.
למרות שכואב נורא, למרות שמר לי מאד,
למרות שאני לא מסוגל להבין למה ומדוע.

אני פשוט מקבל את עצם העובדה
שאין לי כל השגה בחשבון.

עכשיו אחרי שנים של אמונה כזו, והכרות עם העולם הזה,
קל לי גם לדעת שאם הכל כאן בר חלוף,
ואם אף אחד לא נשאר כאן,
ואם בסופו של דבר כשאני עושה את חשבון הידיעות שלי מהעולם הזה
מדובר בחיים מלאי כעס ומכאוב שבתוכם יש מידי פעם
הבלחים של אושר ושמחה רגעיים,
אולם לרוב מדובר בעמל ויגיעה שתכליתם נפסדת ככל שמדובר בחומר,
ורק ערכים רוחניים הנם בעלי משמעות אמיתית.
ועוד על פי הבנתי אותה רכשתי מלימודים של שנים ,
ברור לי שיש השארה רוחנית לאחר הפסד החומר ההכרחי,
וזהו אחד מעיקרי האמונה היהודית –

עולם הבא - נצחיות הרוח - ולבסוף תחיית המתים,

 אז קל לי כאשר אני לומד את אמונתי ומשכלל אותה למדרגת ידיעה,
המובילה אותי למעלות אמונה יותר גבוהות
וכך לאין סוף של מדרגות אמונה ההופכת לידיעה
שמובילה לאמונה גבוהה יותר....

להגיד לך שאני לא שבור ורצוץ בזכות האמונה?
לא אגיד לך דבר כזה, אני שבור ורצוץ.
אבל האמונה בוודאי עוזרת לי להתאושש.

מקווה שהארתי מעט את החושך הנורא שמאיים על כולנו... :(

כך כתבתי לו למשה, והוא קיבל את זה והיו המילים לנחמה מועטת...

יחד עם זאת,
במשך השבוע האחרון בו דליתי כאן
מכל ניסיון של מאן דהוא לספר עליך דבר מה שלא ידעתי...
אני יכול להגיד לך אחי שברור לי לחלוטין
שהיית שותף מלא לסוד הזה
בו תכננת עם האלוקים שאתה כל כך אוהב
את ההפקה הגדולה הזו
עד אחרון הפרטים.

לפני חודש פנית לצביקה אחיך,
ב-חינה של הבת של רחל אחותך,
קרבת את הראש שלך טוב טוב אל האוזן שלו,
תקעת לו את העיניים הגדולות שלך אל תוך עיניו,
ואמרת לו שאם יקרה לך משהו אתה מבקש ממנו
שיטפל בבנים שלך...
זה לא קונספירציה, אלו עובדות גמורות ומאומתות.

גם לרחל אחותך אמרת דברים דומים.
לפני כחודש וחצי,
נלחמת כאריה שלא ישתמשו בחלקת הקבר
הסמוכה למצבת דינה אשתך המנוחה,
לקבור בה נפטר שבני משפחתו ביקשו את אותה חלקה.
ידעת טוב טוב למה...

עשינו כאן חשבון,
ומתברר באופן מצמרר שבחרת לך כיום הפטירה,
את אותו יום בו נפטרה דינה אשתך...

 והרי יום פטירתה של דינה הוא א' כסלו,
ואתה נפטרת ב ד' טבת ?
אלא שהשנה היא שנה מעוברת
דהיינו שחסרים בה שלושים ושלושה ימים
הואיל ויש הפרש של 11 ימים כל שנה,
בין ימות החמה שהם 365 לבין ימות הלבנה שהם 354,
וכך כל שנה שלישית כאשר מצטרפים שלושים ושלושה ימים לחודש אחד שלם
מעברים את השנה ומוסיפים לה את חודש אדר ב',
והשנה היא שנה מעוברת, דהיינו השנה חסרה שלושים ושלושה ימים,
היינו כאשר נחסר שלושים ושלושה ימים מ ד' טבת שהוא יום הפטירה שלך
נגיע בדיוק אל א' כסלו שהוא יום הפטירה של דינה ז"ל.

מדהים.

כל העובדות הללו אחי סעדיה מצטרפות אל מהלך שאין לנו בו השגה,
ובכלל למי יש השגה במופלא מאיתנו?

כל מה שקשור בך אחי סעדיה היה מופלא.

מאז ומתמיד,
יעידו על כך חבריך לפלוגה המלווים את דרכך מיום הגיוס
דרך הבית המופלא של רפאל אביך זכרונו לברכה,
ותבדל לחיים טובים וארוכים אמך בת שבע שתחי'
שבעצם היותה אמך הביולוגית זכתה בעוד עשרות בנים בזכותך
שהאכילה, הלינה, ואפילו שידכה כמה מהם...
בנים לכל דבר שהיו אחים לאחיך ואחיותך,
משפחה שכזו ענקית מלאה בצחוקים ואהבת חיים מלאה בסיפוק מתוק
מכל הדברים הקטנים והפשוטים שנוצרים באהבת הביחד...

אחרי זה הגיעה אשתך ונולדו הבנים שלך...
גם כל התהליך הזה היה מופלא....

סעדיה מויאל שנולד ברחוב 60 ביפו....
כובש את לבה של עורכת דין מבטיחה דינה גיל
בתו של פרופ' משה גיל שיבדל לחיים טובים מרמת אביב...
סיפור מופלא, ילדים מופלאים ....

אתם מגיעים לכפר תבור והתהליך המופלא נמשך,
החיבור המופלא הזה בין האיש ואשתו כבש את כל מי שהכיר את הזוג הזה
ומהר מאד הבית הזה הפך ממש ללב הפועם של הכפר,

כשהילדים הגדלים בו הם מחזור הדם שלו...

שנים של אושר, עשיה מבורכת, נתינה אין סופית
מתוך מאור פנים ואהבת הבריות באשר הן.

 המיזוג המושלם של הבדלי המנטליות, של הויתור ההדדי,
באהבת אין קץ, בעדינות ערכית,
חינכו את כל הסביבה בדוגמת מופת של - כזה ראה וקדש,
כאשר גבולות החושך מורחקים ככל שהאור הזה הלך וגבר
וכבש שעל אחר שעל....

האופקים הרחבים, והאפשרות לעסוק משוחררים מכל קיבעון
בכל ספקטרום מסד הנתונים המרכיב את סדר היום,
איפשרו לך סעדיה להתקרב אל נחשולי הידע המגולמים
בתורת משה  אליהם חשת קירבה ואהבה...

מבלי לכפות דבר, תוך כדי מאמץ עילאי לתרגם את כל לימודך
למהלך מעשי אותו תוכל להטמיע בבית מבלי להזדקק לתוכחה או כפיה
הצלחת לגייס בחכמתך את דינה ז"ל גם כן להשתתף בהחדרת האמת האלוקית אל  ביתך,
ולהפוך לטריוויאלי את מה שבכלל לא היה מובן מאליו ...

ואז המופלא הגדול מכולם...
שלבי ההתמודדות עם המחלה של דינה זיכרונה לברכה.

אוי כמה זה היה קשה.....קשה מנשוא...
סיפרת לי פעם, בחצי פה,
על אחד ממבצעי הגבורה המופלאים שלך במלחמת לבנון
שבסופו הצלחת להוציא מתוך מחנה שורץ מחבלים
שבוי ישראלי ולהחזירו לכוחותינו....

הם יודעים לחלק צלשי"ם לחברים שלהם,
את גיבורי האמת אנחנו הכרנו,
ידענו טוב טוב מי הלוחם שבסוף הקרב פורש הצידה אל הצללים
ומשאיר להם את הצלשי"ם.

ראינו והכרנו לוחמים גיבורים
אבל לוחם עז נפש כמו שראיתי אותך נלחם אז
בתקופה הנוראה ההיא עם דינה, לא הכרתי...

נלחמת בו במלאך לוקח הנשמות פנים אל פנים,
בתפילות, בנסיעות לקברי צדיקים, בלימוד תורה, בבקשות ,
קרעת את השמים.....

התרסקת לחתיכות כשהפסדת...
 

אבל אז, הקימה המופלאה שלך מהחורבן,
פינוי ההריסות, וההתחלה מחדש ...וואי וואי אחי סעדיה ...אני יודע....
אני הייתי שם לראות את הכל....עשית את זה כמו גדול שבגדולים...

 ה' נתן וה' לקח

 ר' צדוק הכהן מלובלין זצ"ל שאל את תלמידיו באופן הבא:
"אינני מבין למה אדם מתלונן?!
הרי חז"ל אומרים: ה' נתן, וה' לקח אם כך, מדוע האדם מתלונן?!"
התשובה לכך היא המשיך ר' צדוק הכהן מלובלין זצ"ל -
תלויה בתפיסה של האדם.

אם האדם חושב שמה שנתנו לו - זה שלו!
אזי יש לו תלונות למה לוקחים לו?!.
אך אם האדם מבין ששום דבר כאן בעולם הזה,
כלל איננו שלו - אין לו בעיה שלוקחים – הרי לא משלו לקחו...
דוגמא לכך מביאה הגמרא מעשה עם רבי מאיר בעל הנס:
לר' מאיר היו שני בנים יקרים לו מאד, הוא גידלם וחינכם על ברכיו.
והנה ביום שבת חלו ומתו ל"ע.
מכיוון ולא רצתה אימם לחלל שבת ולהפריע את מנוחת השבת של רבי מאיר
הניחה אותם בעליית הגג וכיסתה את גופותיהם בסדין.
כשהגיע רבי מאיר הביתה לסעודה שלישית, שאל את אשתו היכן הילדים?
היא דחתה אותו עד לצאת השבת ולאחר שעשה הבדלה
ואכל סעודה רביעית שאלה לו אשתו: "אמור לי - לקחתי פיקדון ממישהו לפני זמן מה,
כעת בא בעל הפיקדון ודורש ממני בתוקף, להחזיר לו את הפיקדון שנתן לי.
האם עלי להחזיר לו?!"
ר' מאיר נדהם מהשאלה והשיב בנחרצות:
"בוודאי! מה השאלה?! השיבי מיד את הפיקדון לזה שנתן לך!".
הובילה אותו רעייתו לעליית הגג והסירה את הסדין מבניה.
ראה ר' מאיר את בניו מוטלים ללא רוח חיים במטותיהם,
בכה וצעק: "בני, בני.. רבותי רבותי...בני - בדרך ארץ, ורבותי - שהיו מאירין פני בתורתן.
אמרה לו אשתו: "והלא אמרת שצריך להחזיר הפיקדון?!"
ונחה דעתו. אדם שמבין שמה שנתנו לו אינו שלו,
אף פעם לא בא בטענות.   

אתה אחי סעדיה לא רק שלא באת בטענות,
אלא אף החלטת שאתה מצדיק עליך את הדין
ואתה הולך לפעול להרחבת גבול הקדושה, נכנסת לבית הכנסת,
היית הרוח החיה הנושבת בכולם וכמו צי שלם של בולדוזרים עליהם ידעת טוב לעבוד,
בנית יחד עם חבריך בית כנסת מפואר שהרחיב את גבול הקדושה בכפר תבור
עשרות מונים משטחו הקטן כאשר הגעת....

כאשר עם כל העבודה הזו יחד עם העשיה המבורכת שלך במועצת הכפר
אליה נבחרת שוב ושוב בשל הקסם המתוק שלך והכריזמה המנהיגותית שלך
שהמיסו אפילו כלבים חתולים וציפורים,
אתה מגדל במסירות נפש, כאבא ואמא גם יחד את ילדיך המופלאים
כל אחד בזכות עצמו ומעמיד על הרגלים דור המשך נפלא
לך ולאמם המנוחה.

איזה לוחם עז נפש אתה אחי סעדיה ,
כולי התפעמות מגדלות הנפש העצומה שלך אחי...
כביסה, בישול, גיהוץ, קניות, לצד הכרעות בוועדות המועצה,
הכנסת ספר תורה, בחירת רב...

הייתי אתך בהכל, וזה מוזר....
כי כמה פעמים כבר נפגשנו ?
באחת הפעמים שכן, לפני כמה חודשים ספורים,
סיפרת לי שאתה הולך לסגור מעגל לא סגור משנים קדמוניות,
לקחת אותי לראות את סלעית בבית שלה בנווה נוי
בבאר שבע...
ראיתי מלא פרחים בגינה וצמחי תבלין ושמעתי את השקט הזורם לך בעורקים,
אני חושב שלא דיברנו מילה כל הדרך חזרה הבייתה....
היה לך טוב.

סגרת את המעגל, אחי....עשית את זה הכי יפה שבעולם...

מופלא פלאי פלאות.

בשבת שעברה הלכת לבית הכנסת,
חזרת הבייתה, עשית קידוש, אכלת סעודת שבת, ברכת ברכת המזון,
ותפסת את מעלית השבת היישר לעליה של בני תורה
הנהנים מזיו השכינה.

אני יודע איזה תלמיד חכם היית אחי...

עכשיו אתה לומד תורה ממש כמו שאתה אוהב...

הבחירה שלך מושלמת, מופלאה ומושלמת...

פרשת ויחי, סיום חומש בראשית, כל כך סמלי מתאים ומופלא,
סיום בראשית, פרשת ויחי שבעצם מספרת לנו בהרחבה על מותו של יעקב אבינו...

ספר בראשית מסתיים בתיאור ארוך של מסע הלוויה
ויש לברר מה חשיבותו של סיפור זה?
מדוע התורה בחרה לחתום דווקא ברעיון זה את ספר בראשית?
מה טמון בסיפור שהופך אותו ראוי לחתימת הספר?

הגמרא במסכת תענית אומרת (ה, ב):

הכי אמר רבי יוחנן: יעקב אבינו לא מת. - אמר ליה:
וכי בכדי ספדו ספדניא וחנטו חנטייא וקברו קברנייא?
[וכי ספדו הספדנים וחנטו החונטים וקברו הקברנים ועם כל זה אתה אומר לא מת ?]
אמר ליה: מקרא אני דורש, שנאמר (ירמיהו ל)
'ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל
כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שִביָם',
מקיש הוא - לזרעו, מה זרעו בחיים - אף הוא בחיים.

איזו מן תשובה היא זו?

במעבר מפרשת ויחי לפרשת שמות נולד עם ישראל.
עד סוף פרשה זו אנו שומעים על משפחת בית יעקב,
ואילו מתחילת הפרשה הבאה עד סוף ספר דברים
אנחנו שומעים על עם ישראל.

המעבר ממשפחה לעם, המעבר בין הדמות הפרטית של ישראל
לדמות הלאומית של עם ישראל, כאן חל.

ספר בראשית מציג את תולדות המשפחה המייסדת,
ושאר הספרים מדברים על תולדות העם.

שורשי האילן מהווים חלק בלתי נפרד מהאילן עצמו,
תכונות השורש עתידות להתבטא בפירות,
כל פגם קטן בשורש יתן אותותיו בפירות.

זה עומק דברי הרמב"ן באומרו 'מעשה אבות סימן לבנים',
אין זה עניין של סימנים בלבד, השורשים משפיעים על התולדות.

התורה במשך ספר שלם הסבירה איך נבחרה המשפחה המייסדת של עם ישראל.

כל נקודה ומאפיין שמצינו באבות עתידה להתבטא בעם,
ומשום כך מגיע התיאור הכל כך מורחב על חיי אברהם, יצחק ויעקב,
מה קרה לאשתו, איך חפר בארות וכו'.

מי שיעמיק בכל סיפור יראה שיש בו שורש של דבר שעתיד לקרות לעם ישראל.
תיאור של חיי המשפחה המייסדת נועד להסביר לנו על התפתחויות שיִרָּאּו בעם בעתיד.

הקו העיקרי, שמתואר באבות הוא המידות המוסריות שלהם.
התורה רומזת לנו שבסופו של דבר מה שקובע את חייו של אדם
אינה השקפת עולמו בלבד אלא גם המידות שלו.
הכבוד, הגאווה, הענווה והתמימות, כל שרשרת המידות.

לכן, כשמתארת התורה את השורש, היא לא מתארת רק את השקפת עולמם
אלא גם את האופי שלהם.

אמרנו: 'מה הוא בחיים - אף זרעו בחיים'.

רבי יוחנן מבקש לומר לנו דבר עמוק.

האיש יעקב לא נעלם מההיסטוריה, הוא אדם שהפך לאומה.

 כל הפעילות שקראנו על יעקב תתפתח בהרחבה על בית יעקב.
שלא כמו שאר המשפחות, במשפחת יעקב אישיותו של אבי המשפחה,
נדודיו, וקורותיו מהווים ומעצבים את גורל בניו.

נדמה כי התיאור של מסע ההלוויה הגדול אינו ככל תיאור של מסע הלוויה.

מה קורה במסע הזה? (בראשית נ, ט-יג)?

וַיַּעַל יוֹסֵף לִקְבֹּר אֶת אָבִיו וַיַּעֲלוּ אִתּוֹ כָּל עַבְדֵי פַרְעֹה, זִקְנֵי בֵיתוֹ, וְכֹל זִקְנֵי אֶרֶץ מִצְרָיִם,
וְכֹל בֵּית יוֹסֵף וְאֶחָיו וּבֵית אָבִיו, רַק טַפָּם וְצֹאנָם וּבְקָרָם עָזְבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן.
וַיַּעַל עִמּוֹ גַּם רֶכֶב גַּם פָּרָשִׁים וַיְהִי הַמַּחֲנֶה כָּבֵד מְאֹד.
וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן הָאָטָד אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, וַיִּסְפְּדוּ שָׁם מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד...
וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ בָנָיו אַרְצָה כְּנַעַן, וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּמְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה.

תיאור זה דומה לסיפור עליית ישראל ממצרים לארץ ישראל (שמות יב, לז-לח):

וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף.
וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם וְצֹאן וּבָקָר מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד...

ובהמשך (שמות יג, יח-יט):

וַיַּסֵּב אֱ-לֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר
פָּקֹד יִפְקֹד אֱ-לֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם.

לא לחינם חותם סיפור הלוויה את ספר בראשית.

בהמשך אותו סיפור יוסף מצווה    (בראשית נ, כד):

פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת
אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב.

זאת החתימה של ספר בראשית, וזאת אף החתימה של כל התורה,
בעלייתם של ישראל לכיוון יריחו.
ספר בראשית הוא כל התורה בזעיר אנפין,
תמצית כל התורה כולה, לכן סיום הספר צריך להיות חופף בדיוק
לסיום של כל התורה.

מסע זה הוא מסע זיכרון שבא לסמל איך עם ישראל יעלה לארץ.
גם הברכות של יעקב לשבטים מקבילות לברכות של משה לשבטים.
וכמו שמַבחִינה המשנה בסוטה  (א, ט):

יוסף זכה לקבור את אביו, ואין באחיו גדול ממנו שנאמר (בראשית נ)
'ויעל יוסף לקבור את אביו ויעל עמו גם רכב גם פרשים'.
מי לנו גדול מיוסף שלא נתעסק בו אלא משה.
משה זכה בעצמות יוסף, ואין בישראל גדול ממנו שנאמר (שמות יג)
'ויקח משה את עצמות יוסף עמו'.
מי גדול ממשה שלא נתעסק בו אלא המקום שנאמר (דברים לד)
'ויקבור אותו בגיא'. לא על משה בלבד אמרו אלא על כל הצדיקים
שנאמר (ישעיה נח) 'והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך'.

זה מה שעומד בשורש ההשוואה בין סוף ספר בראשית לסוף התורה;

שרשרת ההמשכיות של יעקב-יוסף-משה.

נמצא כי הביטוי 'מה הוא בחיים - אף זרעו בחיים' אינו מליצה בעלמא,
אלא הוא מבטא שיעקב, החותם של האבות, לא מת, אלא הפך לאומה.
חז"ל רוצים לרמוז לנו שעיון מדוקדק בחיי יעקב יאפשר לנו להבין יותר נכון
את תולדות עם ישראל, במובן של ראיית התכנים של העם.

ספר בראשית הינו ספר תולדות עם ישראל במובן הרחב של המילה.

עכשיו אחרי שהבננו את זה יהיה קל להבין גם את ההפקה המופלאה אותה רקחת סעדיה אחי....
בחרת לך את סוף הבראשית
כשאתה יודע שהשתעשענו הרבה במשפט "כל סוף הוא התחלה"
לא ידעתי שתספק לי המחשה כל כך מוחשית להבנת הפשט...

רפאל אוריאל ואיתמר,
כמו שיעקב לא מת, כך סעדיה אביכם לא מת,
מה אתם בחיים [עד 120 בע"ה] אף הוא בחיים.
עד עכשיו שמענו על הדמות הפרטית של סעדיה בן בת שבע,
מכאן ואילך נשמע על העם שהוא הקים, מעשה אבות סימן לבנים,
שורשי האילן מהווים חלק בלתי נפרד מהאילן עצמו,
תכונות השורש עתידות להתבטא בפירות,
כך אמרנו, וכך יהיה...

אם תשכילו להתחבר אל השורש המופלא ולהמשיך לבנות את העם
אותו בנה אביכם ותתנו פירות כפי חפצו הרי שסעדיה אביכם לא מת.
המשכיותו של אביכם תלויה הרבה בכם,
אתם יודעים היטב כמה השקיע בכם,
אני בטוח בכם שתדעו איך להחזיק אותו בחיים.

בת שבע היקרה, יהיו הדברים שאמרה ברוריה אשתו של רבי מאיר בעל הנס,
לנגד עינייך, בא בעל הפיקדון ולקח את שלו,
נכון שכאב הפרידה קשה מנשוא, אבל את אשה חזקה,
ויש לך קשר חזק עם בעל הפיקדון, חזקי את הקשר הזה,
והמשיכי לחזק את משפחתך הנפלאה עוד שנים ארוכות ולא תדעו צער עוד.
יש לך ברוך השם שבט שלם שעיניו נשואות אליך
חיזקי ואימצי.

רחל, מאיר, צביקה, ואתי היקרים,
קבלו על עצמכם בשנה הזו של  האבל על סעדיה
לתקן בדק הבית כמו שהוא רצה, אני יודע כמה הוא רצה לכל אחד ואחת מכם,
גם אתם יודעים.

זה יעשה לו נחת רוח.

סלעית – בערוגת הפרחים וצמחי התבלין שלך ימשיכו התִפרָחות לפרוח,
תשקי, תעבדי, ותמשיכי לזרוע ולשתול,
רוח חרישית תנשב תמיד בגנך לשיר לך את
שיר התנחומים.

חברי הפלוגה החברים לנשק פלוגת מאו מאו....
אמרתי אתמול לאַזו,

אגיד גם לכם,

אומר דוד המלך בתהילים:

"אז ימלא שחוק פינו"
דוד המלך מדבר על ימי הגאולה ותחיית המתים,
וכדי להבין תצטרכו לתאר כל אחד את עצמו זקן בן 120,
אמנם אני מאחל לכם שעד 120 תהיו חזקים ואיתנים ,
אבל זקן זה זקן, לפחות במראה חרוש הקמטים של פניו וגופו,
ובמקום בו מתוארת תחיית המתים,
כתוב שיקומו המתים בתחייה כל אחד עם הגוף שנפטר עמו.
תארו לעצמכם שאתם אחרי 120 שנה קמים בתחיית המתים
זקנים עייפים מקומטים,
ואז סעדיה מגיע מאצ'ו צעיר צוחק על כולכם,
סתדרו בשלשות יא זקנים...הא ???

"אז ימלא שחוק פינו"....

אנשי כפר תבור - מועצת הכפר,

אבותי ממשפחת עבו הגלילית, הקימו את חוות סג'רה,
הפיחו את רוח "שומר" בגבורת גיבורי החיל שחיתתם הוטלה על כל שודדי הגליל,
הם גם היו משחררי טבריה וסביבותיה,
בסעדיה אחי מצאתי את רוח הגבורה הגלילית של בית אבא.
ראוי איש כמו סעדיה להנצחה ברמה של הכלל,
אני סמוך ובטוח שכך תעשו.

מתפללי בית הכנסת והרב של הכפר – אתם יודעים היטב
את חלקו של סעדיה בבניין בית הכנסת,
שמענו כולנו מהרב בהספדו על רצונו של סעדיה בכתיבת ספר תורה,
זו בעצם הצוואה היחידה ששמענו בפירוש,
אני מצפה מהרב שאני יודע כמה סייע סעדיה בבחירתו,
וממתפללי בית הכנסת להוביל את כתיבת ספר התורה
על שמו והכנסתו ברוב עם ליום השנה של סעדיה.

סעדיה אחי....

בשם כל המשפחה, בשם כל החברים, בשם כולם,
אני רוצה לבקש ממך מחילה,
אני יודע שאתה מבטל בחיוך מבוייש תמיד בקשות כאלה והכל מחול אצלך מראש,
אבל בקשת המחילה הזו היא עבורנו כולנו, כל מי שהיה אתך קרוב.
כי עם מידת וותרנות כשלך
מי יכול לומר שהחשבון שלו מדוייק?

לכן אחי בבקשה תמחל לכולנו.

סעדיה אחי

תמיד כששאלו אותי על חברים, אמרתי שיש לי חצי חבר,
כשהביעו תמיהה,
עניתי שחצי מהחיים עבדנו אתה ואני על החברות שלנו,
ויש לנו עוד חצי לעבוד עליו,
עכשיו, אתה חבר שלם.

כחבר שלם אני מבקש ממך אחי,
שכשתגמור את כל הפרוצדורה של הקליטה שם,
תזמן בבקשה פגישה לפני כסא הכבוד אחי
תמליץ טוב עבורנו, כולנו, בדיעבד כשאתה כבר שם,
אין טוב ממך לתאר לריבונו של עולם כמה אנחנו סובלים כאן,
תבקש ממנו שיגאל אותנו ברחמים אחי סעדיה.

ברחמים.

אני רוצה ברשותכם לסיים בקריאת שירו של אריק איינשטיין
שגם נפרד מאיתנו לפני ימים ספורים:

   קשה לכתוב דמעות

מילים: אילן גולדהירש

הלב נצבט ובגרון מחנק

והדמעות יורדות להן כמו גשם

ולא רואים דבר מרוב אבק

ומי יודע איך בכלל לגשת.

רוחות קרות הביתה נכנסות

אמת מרה טופחת על פנינו

ובאוויר שתיקה קשה מנשוא

וערפל בזויות עינינו

כל כך קשה לכתוב דמעות

קשה לשאת את הדממה

כל כך קשה לשיר דמעות

ומי יתננו נחמה

וצל גדול יושב ממש מולך

ענן שחור עוטף את הרקיע

וטלטלה אוחזת את כולך

אתה הולך, הולך ולא מגיע.

שרק נמצא כוחות להתגבר

שרק נמצא מילים בתוך האלם

המון מילים רוצות להאמר

וכל מילה בתוך דמעה נמהלת.

כל כך קשה לכתוב דמעות

קשה לשאת את הדממה

כל כך קשה לשיר דמעות

ומי יתננו נחמה