למה התכוון רבי נחמן כשאמר לדון לכף זכות גם את הגרוע שבגרועים?

סגור

כתבתי בעבר מספר מאמרים בנושא נחוץ,
שקשור לעובדה ש"חסידות ברסלב" הפכה
במובן מסויים לעיר מקלט 
לכל זב חוטם שאתמול עדיין בלס תאוות
והיום הפך לגורו לאיזה כתה 
שהצליחה לסדר לעצמה סבאנה עם רמקולים
והם מקפצים עצמם לדעת בין רמזור לרמזור
[כל אחד עושה את התפקיד שלו]
אבל לא רק לכאלה
אלא עיר המקלט הזו סובלת כל מאן דאמר 
שההארות שלו מצליחות להקיף אותו באופן
שנוגע באיזה נשמות שלתוך החושך שלהן 
מבליחים הבזקי ה"אורות" של זה המאן דאמר,
וכך שטחה של עיר המקלט הזה גדל וגדל לאין שיעור,
כאשר המקור לכל ההארות הללו
רבי נחמן ורבי נתן תלמידו משמשים השראה
ובסיס לכל סוג של יהודי שיעלה על דעתך הקורא.

נחמד באופן כללי :)
הבעיה מתחילה כאשר המאן דאמרים
"משדרגים" את בסיס הנתונים המקורי מתורת רבי נחמן
ומוסיפים לו נופך משלהם 
[שזה רובם ככולם, חוץ מ 3-4 שאפשר לספור על יד אחת]
כאשר ממש יכול זה שטעם את היין ההונגרי 
לאמוד את ריחוקם או קרבתם 
אל המקור הוא תורת רבי נחמן 
ע"י טעימה קלה מדיברי זה ה"משפיע".

לא אכנס לפירוט שיאלץ הרחבה גדולה.
אגע רק בנקודה אחת חשובה מאין כמוה.

הוי דן את האדם לכף זכות.
בידוע הוא שאמר רבי נחמן ללכת עם תורה רפ"ב [תמיד]
המדברת על לדון לכף זכות אפילו את הגרוע שבגרועים.

אצל המון האדם שמאכלס את העדרים שנוהים
אחר העז המובילה יש איזה מן נוסחה באשר למאמר הזה
כביכול בכל מקרה צריך לדון לכף זכות כל רשע מרושע
בסגנון הנוצרי דווקא שמטהר את החטא כביכול בשל 
חוסר אפשרותו של החוטא לעמוד בפני היצר.
והרי שטות שכזו לא רק שאי אפשר לייחס לרבי נחמן חלילה
אלא אפילו לסתם בר דעת שמבין שחטא הוא חטא
והחטא שייך לקטגוריה "רע" שממש אין בה כלום "טוב".

אי אפשר לדון לכף זכות רוצח בכך שהוא לא הצליח 
להשתלט על היד שהחזיקה בכת הסכין ושחטה את הנרצח.

אפשר לחפש בו מעט טוב שם אינו רע 
ועל ידי זה לדון אותו לכף זכות.

אבל זו דוגמה קיצונית, 
על הסקלה יש מנעד עצום
של אפשרויות הנעות 
בין חטא\עוון\פשע\עבירה\קלקול\וכד'
לבין מציאת טוב כלשהוא 
שיאפשר לסלק את ההתבוננות בסצנה מצד הרע שבה
ולעבור לחיפוש טוב אפילו מעט ממנו.

תפיסת ההמון בדברי רבי נחמן בעניין לדון לכף זכות
[שנצפתה ע"י עבדכם הנאמן משך שנים]
נוטה לסוג חשיבה שרחוק מאד מכוונת רבי נחמן 
ואפשר להבין כראוי מה אני אומר כאן
על ידי לימוד תורה בדיוק בעניין הזה
שלא נלמדת על ידי ההמון או העזים שמובילות אותו
והיא תורה בה הסביר רבי נחמן בעצמו
מה זה ואיך זה לדון לכף זכות.

תורה קל"ו בליקוטי מוהר"ן קמא.
אביא אותה לפניכם כאן
במלואה בלשון הליקו"מ
ואשמח לדון בתגובות עם מי שהוא בר הכי...
אבל אני לא בונה על זה
כי החשיפה של הדף שלי נראית כמו
חלונות כהים במכונית שרד...

קל"ו.
אַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְך עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ
זֶהוּ מַה שֶּׁאָמְרוּ רַזַ"ל 'הֱוֵי דָּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת'
כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ מַחֲלקֶת עַל אָדָם
צָרִיך לַחֲקר לִמְצא זְכוּת בַּחֲבֵרוֹ, בַּמֶּה שֶׁחוֹלֵק עָלָיו
כְּדֵי לְדוּנוֹ לְכַף זְכוּת
כִּי הַמַּחֲלקֶת לא יִמְנַע מִשְּׁנֵי פָּנִים
אוֹ מֵחֲמַת שֶׁחֲבֵירוֹ גָּדוֹל מִמֶּנוּ בְּמַעֲלָה
וְעַל כֵּן חוֹלֵק עָלָיו עַל שֶׁלּא הִגִּיעַ לְמַדְרֵגָתוֹ
וַאֲזַי צָרִיך לְהִשְׁתַּדֵּל שֶׁיַּגִּיעַ הוּא גַּם כֵּן לְמַדְרֵגַת חֲבֵרוֹ
בִּכְדֵי שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם שָׁוִים
וַאֲזַי לא יִהְיֶה מַחֲלקֶת
אוֹ לִפְעָמִים לְהֵפֶך שֶׁהוּא גָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ
וְהַמַּחֲלקֶת מֵחֲמַת שֶׁחֲבֵרוֹ. מִתְקַנֵּא בּוֹ, עַל שֶׁלּא הִגִּיעַ לְמַדְרֵגָתוֹ
וְעַל כֵּן צָרִיך לְדוּנוֹ לְכַף זְכוּת
וּבָזֶה הוּא מַעֲלֶה חֲבֵרוֹ לְכַף זְכוּת
וְאָז הֵם בְּמָקוֹם אֶחָד הַיְנוּ בְּמַדְרֵגָה אַחַת
וַאֲזַי בְּוַדַּאי לא יִהְיֶה מַחֲלקֶת
כִּי הַמַּחֲלקֶת הוּא רַק מֵחֲמַת שֶׁהֵם מְשֻׁנִּים זֶה מִזֶּה
אוֹ שֶׁחֲבֵרוֹ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ אוֹ שֶׁהוּא גָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ כַּנַּ"ל
אֲבָל אִם יִהְיוּ שְׁנֵיהֶם בְּמָקוֹם אֶחָד בְּמַדְרֵגָה אַחַת
בְּוַדַּאי לא יִהְיֶה מַחֲלקֶת
כִּי בְּדָבָר אֶחָד אֵין שַׁיָּך מַחֲלקֶת
וְזֶהוּ: 'אַל תָּדוּן אֶת חֲבֵרְך עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ'
הַיְנוּ שֶׁתִּשְׁתַּדֵּל שֶׁתִּהְיֶה עִמּוֹ בְּמָקוֹם אֶחָד, בְּמַדְרֵגָה אַחַת
מֵאֶחָד מִשְּׁנֵי פָּנִים הַנַּ"ל
וַאֲזַי בְּוַדַּאי לא יִהְיֶה מַחֲלקֶת
כִּי בְּדָבָר אֶחָד אֵין שַׁיָּך מַחֲלקֶת
וּבָזֶה שֶׁמַּעֲלֶה אֶת חֲבֵרוֹ לְכַף זְכוּת
יוּכַל לִהְיוֹת שֶׁחֲבֵרוֹ יַחֲזר בּוֹ וְלא יִהְיֶה שׁוּב מַחֲלקֶת
אוֹ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מַפָּלָה
בָּזֶה שֶׁאַתָּה מַעֲלֵהוּ לְכַף זְכוּת
וְזֶהוּ 'הֱוֵי דָּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת'
'דָּן' דַּיְקָא
כִּי הוּא בְּחִינַת דִּין וּמִשְׁפָּט מַמָּשׁ
כִּי יָדוּעַ שֶׁקּדֶם שֶׁעוֹלִין לְאֵיזֶה מַדְרֵגָה, דָּנִין אֶת הָאָדָם
וְעַל כֵּן בָּזֶה שֶׁאַתָּה דָּן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת
וְאַתָּה מַעֲלֵהוּ לְמַדְרֵגָה יוֹתֵר גָּבוֹהַּ
דָּנִין אוֹתוֹ
וּכְפִי שֶׁיֵּצֵא הַמִּשְׁפָּט כֵּן יָקוּם.